סליחה הנה מנהג חשוב המכבד כל תרבות .
רבות התרבויות המשמשות את הסליחה בדרכים רבות ושונות. אצל היהודים זהו יום כיפור, אצל הערבים זוהי הסולחה, "...ישנו שבט אפריקאי, שבו כאשר מישהו מתנהג בחוסר אחריות או חוסר צדק – הוא נלקח למרכז הכפר. כל עבודה נפסקת וכל אדם – ילד, אישה, גבר וזקן – מתאספים מלבד הנאשם. הם מספרים ומונים את כל הדברים הטובים שאותו אדם עשה. כל תקרית, חוויה, זיכרון, כל פרט. כל התרומות והתכונות החיוביות שלו, כוחות וטוב לב – נידונים מתוך מחשבה מרובה ובשפה נדיבה. לבסוף שוברים את המעגל והנדון מוזמן חזרה לשבט וחוגגים בשמחה." ...תרבויות רבות מנהיגות סליחה בדרכים מגוונות ושונות.
הסליחה היא צורך נפשי אנושי המיטיבה עם כל אדם.
בהתפתחות רוחנית, עם טיפוח ופיתוח המודעות, ניתן מקום חשוב ביותר לסליחה.
יש הגורסים כי סליחה היא כוח הריפוי החזק ביותר (ריפוי פיזי, נפשי ורגשי). כל אדם שחוה סליחה ממקום האמת של העצמי שלו - יעיד על כך. סליחה של האדם לעצמו.
סליחה חשובה יותר לאדם הסולח, הנסלח - אין מן ההכרח כי יהיה נוכח.
סליחה היא רוך ועדינות, מאפשרת לנו להביט על כל מה שמרושע ומרשיע בעינינו, זה הדורש ענישה וזה שהוא שיקרי. בעזרתה מתאפשר לראות כיצד אנחנו נותנים לכל דבר את כל המשמעות שיש לו בשבילנו.
הסליחה מכוונת את שכלנו להתבוננות חדשה ואחרת: עמוקה, רחבה, גבוהה, אינסופית, חסרת שיפוטיות וללא תנאים: התבוננות באהבה.
הסליחה נעשית מתוך ההסכמה לראות כי כל דבר שעבר, קיים רק כ"משקע" בתוכי,
כל דבר שבזכרוני "נעשה", - אני עושה לעצמי.
סליחה אינה מעשה נדיב שאנו עושים בהיותנו "טובים" יותר. הסליחה אינה הקרבת טובתנו למען האחר. הסליחה היא הריפוי שאנו מגישים לעצמנו ולזולת מתוך הכרה בחלק שלנו ביצירת המציאות שהיתה ונותרה כזיכרון. זה, כשהוא נגיש לנו יכול לשמש אותנו ככלי לימוד לקראת יצירת המציאות החדשה.
"סליחה לא משנה את העבר, אבל בהחלט מרחיבה את העתיד" (פאול בוסה)
דרכים רבות מובילות אל הסליחה. חלקן אינן מוכרות לנו כי עדיין לא ראינו את הצורך בה, חלקן פזורות בתרבויות השונות וחלקן קרובות כל כך עד שאיננו רואים אותן.
כולנו מכירים את הצורך בסליחה, הן לכולנו יש הורים, כולנו בני אדם וכולנו חיים על הכדור הזה במישור הפיזי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה